יומן סטודיו
כשמוזיקה וקעקועים נפגשים
היא שלחה לי תמונה ואמרה שהיא אוהבת את הסגנון.
לא הכרנו מהסטודיו. הכרנו הרבה לפני כן, מלהקת רוק שבה שרנו יחד.
כשהיא גילתה שאני מקעקעת, היא החליטה שאם היא עושה את הקעקוע הזה, היא רוצה לעשות אותו אצלי.
מבחינתי, כאן בדיוק מתחיל החלק שאני הכי אוהבת.
לא לקחת תמונה ופשוט לשחזר אותה, אלא להבין מה היא אהבה בה, מה משך אותה, ואיך אפשר לקחת את התחושה הזאת וליצור ממנה משהו חדש.
מהרעיון אל הסקיצה
פיתחתי את הרעיון לסקיצה משלי, הקומפוזיציה התפתחה, והציור התחיל לקבל אופי אחר לגמרי.
לאט לאט נוצרה סקיצה עדינה אבל נוכחת, כזאת שלא הרגישה כמו משהו שראינו במקום אחר, אלא כמו קעקוע שנוצר במיוחד בשבילה.
מהסקיצה אל העור
ואז הגיע הרגע שבו הסקיצה עברה אל העור.
יש קעקועים שאני זוכרת בגלל התוצאה, ויש כאלה שאני זוכרת בגלל כל מה שהיה מסביב.
במקרה הזה, זה היה החיבור בין שני עולמות שאני אוהבת: מוזיקה וקעקועים.
פעם עמדנו יחד מול מיקרופונים.
הפעם היא ישבה מולי בסטודיו, ואני הייתי זו שיוצרת.